לא עדכנתי הרבה זמן יחסית. לא כי לא הכנתי דברים, אלא בעיקר כי חזרתי על הצלחות קודמות, וכי לא הייתי מרוצה מכל מיני דברים חדשים. אבל נחה עליי המוזה שוב, והחלטתי לפזול לרגע מהמתוק.

הבוקר חפרתי בין כל ספרי הבישול הישנים שצוברים אבק ושומן דביק מעל התנור, בחיפוש אחר השראה. אז בין הספרים של ג'יימי אוליבר ורות סירקיס מצאתי כמה ספרים שהחזירו לי את התאבון לעיניים.
אחד מהם הוא ספר מהסדרה של "LE CORDON BLEU – הסדרה הביתית" שנקרא תבשילי קדרה.
היופי בסדרה הזו היא שהמתכונים שמוצגים בה הם ורסיות מודרניות למאכלים קלאסיים, עם שינוי פה ושם כדי שהאיכות תישמר והרמה תהיה מאוד גבוהה.

אני הכנתי נזיד פירות יםשנראה לי אטרקטיבי במיוחד, והתאמתי אותו למצרכים שהיו לי.
השתדלתי להקפיד כמה שיותר על ההוראות, למרות הנטייה שלי לנסות תמיד לאלתר דברים תוך כדי. (ואז אילתרתי קצת, מכוח ההרגל) טימין לא היה לי בנמצא, אז ניסיתי בלי ולא הרגשתי שמשהו חסר.

המנה הזו בהחלט לא כשרה, אבל היא יכולה להיות, אם מחליפים את השרימפס בתחליף של שף הים. זה אמור לצאת טעים באותה מידה. אני פשוט לא מקפיד.

התחלתי עם בצל אחד קטן חתוך דק. לפני כמה זמן אחותי קיבלה במתנה את החותך הזה, ומאז החיים שלי הפכו לקלים במיוחד, בכל הנוגע לחיתוך בצל. רק צריך לפרוס אותו לפרוסות בעובי הרצוי, ומכה אחת הגונה כבר תחתוך אותו לקוביות. זה זמן מצויין להגיד שאני סולד מבצל, והמצאתי שיטות בישול מיוחדות שלא משתמשות אפילו בגרגיר אחד של הדבר המקולל, אבל לא מתווכחים עם הקורדון בלו. טוב, אולי רק קצת. במהלך הבישול שמתי לב שבצל שלם זו כמות אדירה, והפחתתי מחצית לתוך צנצנת שהקפאתי לשימוש חוזר.

את הבצל זרקתי לתוך סיר שווידאתי מראש שיש לו מכסה מתאים, יחד עם 250 מ"ל יין לבן. זה מצרך קצת יקר, אבל ביום שישי פתחתי בקבוק יין שאני אוהב ואף אחד מדיירי הבית לא הצטרף אליי, אז נשאר המון. במקום שהוא יעמוד בחוץ ויהפוך לחומץ, החלטתי שעדיף להשתמש בו לבישול.
יחד עם היין והבצל הוספתי עלה דפנה יבש אחד. זה גם החלק שבו מוסיפים "ענף רך של קורנית (טימין) טרייה". כאמור, אני ויתרתי ולא קרה כלום.
את תכולת הסיר הרתחתי ובישלתי 5 דקות נוספות.

אוקיי, פה פישלתי בגדול. לא היו לי פטריות שמפיניון טריות, אז השתמשתי בשימורים. התוצאה הייתה מאוד טעימה, אבל אני משוכנע שעם פטריות טריות הטעם היה פי כמה וכמה יותר טוב. הכמות שחציתי והוספתי לתוך הסיר הייתה בערך 250 גר' פטריות שמפיניון. אני מפציר במי שינסה להכין את המנה הזו- לא לוותר על פטריות טריות!

יחד עם הפטריות הוספתי שרימפס קפואים בכמות שנראתה לי מספקת לשני אנשים. הכמות המקורית היא 16 שרימפס גדולים לא מבושלים לכמות של 4 אנשים, וכן גם 16 סקלופס ללא השריון. אני לא אמיץ מספיק בשביל להחזיק סקלופס בבית, אז נשארתי עם השרימפס הקפואים והקטנטנים שהיו לי. אין פה כמות מדוייקת, מומלץ ללכת עם הבטן. בתמונה הבאה תראו את היחס של פטריות-שרימפס ותנסו להתאים לזה.

הנמכתי את הלהבה ובישלתי על סף רתיחה בערך 5 דקות, עד שהשרימפס נראו לי מוכנים. הם צריכים להיות קשים קצת, ולהפוך מצבע שקוף לצבע אטום.

בשלב הזה מומלץ להכין מראש כף מחוררת. אני לקחתי את היצור הזה בתמונה והשתמשתי בו.
כשהשרימפס נראים מוכנים, דגים אותם אחד אחד לתוך קערה ומכסים אותה. אנחנו לא רוצים שהם יתבשלו יתר על המידה, וגם שלא יתקררו. את הקערה מומלץ להשאיר בקרבת מקום.

אחרי מסע הדייג המפרך הזה הגברתי את הלהבה לחום גבוה והרתחתי את נוזלי הבישול עוד 5 דקות. הוספתי פנימה 250 מ"ל שמנת מתוקה 32% (כן, זאת של ההקצפה.) ובישלתי 5 דקות נוספות. הנוזלים בינתיים מצטמצמים ומקבלים מרקם של רוטב, ולא של מרק כמו שהיה להם עד עכשיו.
המלחתי ופלפלתי, טעמתי, והחלטתי להוסיף בערך חצי כף סוכר חום דמררה, זה לא חובה, זה רק נראה לי מאוד מתאים. התיבול הוא לטעמכם, אבל מומלץ לא להגזים, כי הטעם שאנחנו רוצים הוא הטעם הטבעי של הפרטיות, היין ובעיקר השרימפס.
הוספתי חזרה את השרימפס לדקה אחת של בחישה, רק כדי שהם יקבלו מעטה אחיד של נזיד וחימום קליל, ומיד העברתי לצלחת שהנחתי עליה מבעוד מועד אורז. את הנזיד מזגתי גם על האורז, וזה נתן לו טעם נהדר.
אפשר להוסיף פטרוזיליה טרייה קצוצה דק דק אם זה הקטע שלכם, אני החלטתי שחבל על הטעם.

וזהו. נזיד ברמה של הקורדון בלו (אם היו בו פטריות טריות), ב25 דקות בישול ובמינימום עבודה יחסית.
כמות הכלים שיהיו מלוכלים בסוף המנה הזו היא-

1 סיר ומכסה
1 קרש חיתוך
1 כף (לטעימות ולהוספת הסוכר)
1 כף מחוררת
1 קערה ומכסה

ביום ראשון קיבלתי לידיי סיר גדול מלא בהמון בצק שהריח מעולה.
זו הייתה מתנה מידידה שטעמה את עוגיות הגינג'ר וטענה ששלה יותר טובות. ניסיתי.
את המתכון אני עוד מנסה להשיג, היא לא ממהרת לחלק אותו, אבל העוגיות יצאו לא אנושיות.
בתזמון מושלם, באותו יום, גם רכשתי כמה חותכני עוגיות מפלסטיק. שיהיה בבית.
צירוף מקרים? לא נראה לי.

כמו כן, ניסיתי את מתכון עוגיות השוקולד באתר של מאיה, ויצרתי לו מילוי שזכה לשם החביב קרם&אמז, מאחר והוא מורכב מגנאש שוקולד שהטבעתי בתוכו כמה M&M'S בוטנים ללילה שלם, ולקראת הצהריים הוצאתי אותן כי הן לא התאימו לגודל העוגיות, אבל הטעם העשיר נשאר בקרם.

הן היו כל כך מוצלחות שאפילו תוך כדי הצילומים הן נחטפו לי.

בתאבון.

נ.ב.
אם יוצא למישהו לראות אותי מחר (07/01/09), בקשו ממני עוגיה. במהלך ההסתובבויות שלי תהיה לי בתיק קופסה עם עוגיות שוקולד צ'יפס מעולות (מתכון בקרוב) שהכנתי במיוחד בשביל לחלק לאנשים, לחגיגות היום הראשון שבו אני יכול לצאת מהבית. אל תוותרו!